החלטה בתיק ת"א 54104-12-11

1.       החלטה זו הינה בבקשת הנתבעת להורות לתובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, על פי הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות").

2.       על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים 1-3 מצאו את מותם ביום 12.9.10 עת היו על אדמתו של התובע 1 במרחק של כ-500 מ' מקו הגבול עם ישראל, לאחר שנפגעו מאש ארטילריה שנורתה לעברם ע"י כוח צה"ל. הריגתם של התובעים 1-3, כך נטען, נעשתה ללא שום סיבה וללא שהיוו סכנה לחיילי צה"ל.

3.       הנתבעת חולקת על תיאור נסיבות האירוע ועל חבותה לפצות את התובעים. בכתב ההגנה נטען, כי גם אם יוכח שנגרם נזק לתובעים ושנזק זה נגרם עקב פעולות כוחות הבטחון, הרי שמדובר ב"פעולה מלחמתית", כהגדרת מונח זה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב- 1952 (להלן: " חוק הנזיקים האזרחיים"). לטענת הנתבעת, ביום האירוע זוהתה חוליית טרור המזויינת בכלי נזק מסוג RPG מרחק של כמה מאות מטרים בלבד מגדר הגבול בין עזה למדינת ישראל. אנשי החוליה נחזו כמי שמבצעים או שבכוונתם היה לבצע פעולה מזוינת בכל רגע נתון, ולפיכך היה מדובר בסכנה מוחשית ומיידית לחיי אדם ולא היה מנוס מביצוע ירי לעברם.

4.       הנתבעת ביקשה בבקשתה להפקדת ערובה, כי בית המשפט יורה לתובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בסכום ריאלי שלא יפחת מ-20,000 ש"ח לכל קבוצת תובעים. הנתבעת נימקה בקשתה בטעם שהתובעים הם תושבי הרשות הפלשתינית וככל הידוע לה אין בבעלותם נכסים בתחום המדינה, על כן, אם תידחה תביעתם וייפסקו הוצאות לזכותה, יקשה עליה מאוד להיפרע מהתובעים. עוד נטען, כי סיכויי התביעה קלושים היות ולנתבעת קמה הגנה של פעולה מלחמתית. 

5.       התובעים התנגדו לבקשה. לטענתם, סיכויי התביעה הינם גבוהים ואין די בטענותיה הכלליות של הנתבעת, בטרם תהיה למדינה תשתית ראייתית להוכחת עמדתה או טענותיה. התובעים טענו, כי המנוח אברהים אבו סעיד נהג לעבוד באדמתו בכל יום ביחד עם בני משפחתו ומעולם הם לא היו מעורבים בירי קסאמים לעבר ישראל. לטענת התובעים, כוחות צה"ל התרשלמו באופן חמור כאשר לא הביאו בחשבון את הסיכון לפגיעתם של אזרחים חפים מפשע כתוצאה מהירי. עוד נטען, כי אין מקום לבקשת הנתבעת להפקדת ערובה עבור כל תובע בנפרד, שכן התובעים 1-3 נהרגו באירוע אחד ולפיכך אין הדבר מגדיל את הוצאות המדינה לבירור התובענה ובכל מקרה מדובר בקבוצת תובעים אחת ומקור תשלום אחד, מן הטעם שתובע 1 הוא סבו של התובע 2.

6.       תקנה 519 לתקנות קובעת בזו הלשון:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.ו

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שיראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".נ

7.       על השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להפעיל את הסמכות לחייב בהפקדת ערובה במסגרת הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות, עמד כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז) בפסק דינו  ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 בעמ' 868 :

"בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית. ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו...

הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת, עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע... בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... לאור כל האמור לעיל, ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

8.       הלכה היא, כי במסגרת השיקולים בדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, יובאו בחשבון סיכויי התובע להצליח בתביעתו, אם כי הדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (ר' רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח', (פורסם המאגרים)). בחינת סיכויי התביעה תיעשה על פי כתבי הטענות כמות שהם (ר' בר"ע  (מח-י-ם) 3342/07 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' עזבון המנוחה סמיה עראר(פורסם במאגרים))

9.       החלת הקריטריונים שנקבעו על המקרה שלפנינו מוליכה למסקנה שיש לחייב את התובעים במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. אין מחלוקת כי מקום מגוריהם של התובעים הינו מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל ואלה לא הצביעו על נכסים השייכים להם והנמצאים בתחומי השיפוט של המדינה. בהתייחס לסיכויי התביעה יש לקחת בחשבון, כי לנתבעת עומדת טענת הגנה כבדת משקל הנסמכת על סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים. בנסיבות הקיימות, קיים חשש ממשי שאם תידחה התביעה לא תוכל הנתבעת לגבות את הוצאותיה, כאשר ניהול התביעה כרוך בהוצאות לא מבוטלות.

10.   אשר לקביעת גובה הערובה, יש להתייחס לכל מקרה ונסיבותיו, ובעיקר לסיכויי התביעה הלכאוריים. במקרה זה, המדובר אמנם, כטענת הנתבעת, בשלוש קבוצות תובעים. יחד עם זאת, מדובר באירוע אחד והוצאותיה של הנתבעת הכרוכות בבירור שאלת החבות שעל הפרק לא תגדלנה פי 3 בשל קיומן של שלוש קבוצות תובעים ביחס לאותו אירוע עצמו. בהתחשב בכך, ובעובדה שבכל זאת תהיינה הוצאות נוספות בשל קיומן של שלוש קבוצות תובעים ככל שהדבר נוגע לשאלת הנזק, ולאחר ששקלתי את נסיבותיו של המקרה שלפני וערכתי איזון בין השיקולים השונים שעל הפרק, אני מחייבת את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת בסכום של 30,000 ש"ח.

הערובה תופקד עד ליום 1.1.13, שאם לא כן תידחה התביעה.

ניתנה היום, כ"ט חשון תשע"ג , 14 נובמבר 2012 , בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: